top of page
.png)

כשאת שורדת על אוטומט -אבל הנשמה מבקשת לחיות
לפעמים אנחנו לא שמים לב כמה זמן עבר מאז שהרשינו לעצמנו להרגיש באמת.
לא להרגיש "כמו שצריך", לא להרגיש "מהר ולעבור הלאה", אלא לעצור, להקשיב, לתת מקום, אפילו לבכות.
רבים מאיתנו למדו מגיל צעיר ש"צריך להיות חזקים", ש"זה לא נעים לאחרים", ש"אי אפשר להישבר כל רגע".
וכך, לאט לאט, בנינו חומות.
שמנו מסכות.
והשתקנו.
השתקנו את הפחד, את הכאב, את התסכול, את הכעס, את האשמה.
השתקנו גם את הרוך, את הצורך, את הבקשה לעזרה, את הילדה הקטנה בפנים שעדיין מחכה שיראו אות
ההשתקה הרגשית אולי עזרה לנו לשרוד.
אבל היא גבתה מחיר.
הגוף מדבר במקומנו - בכאב, בעייפות, בחוסר חשק, בתחושת ריחוק או ניתוק מהלב.
וכשמגיע הרגע שבו הנשמה מבקשת ריפוי - לפעמים אנחנו לא יודעים מאיפה להתחיל.
כי ההשתקה נהפכה להרגל.
והרגש - הפך לאורח לא קרוא.
אבל דווקא שם מתחיל השחרור.
במוכנות להסיר את ההשתקה, רגע אחרי רגע.
בבחירה יומיומית לשמוע את עצמנו בלי לשפוט.
לתת מקום למה שעולה.
לא כי זה "נכון" או "מנומס", אלא כי זה אמיתי.
כי רק דרך החיבור לרגש - חוזר החיבור לחיים.
אז איך מתחילים לשבור את קירות ההשתקה?
הנה כמה צעדים פשוטים - שיכולים לפתוח סדק קטן לאור ולנשימה:
1. תני לרגש שם
לפני שאת ממהרת להבין למה, נסי פשוט לשים לב מה עולה.
כעס? פחד? קנאה? עצב? תסכול? אשמה?
לפעמים רק מתן שם לרגש – מחזיר לנו כוח ומפחית מהעומס.
2. תזכרי שאת לא צריכה להיות "בסדר" כל הזמן
רגש זה לא תקלה שצריך לתקן - זה מסר שצריך להקשיב לו.
תני לעצמך רגע אחד ביום שבו את לא מתאמצת להסתיר, להסביר או לחייך כשלא בא לך.
זה צעד אמיץ של ריפוי.
3. תכתבי את מה שאי אפשר לומר בקול
קחי דף, ובלי לחשוב - תכתבי כל מה שאת מרגישה.
בלי לסדר. בלי לשפוט. בלי לחשוב מה יגידו.
הדף שותק איתך - אבל לא שופט אותך.
4. תבחרי ריטואל קטן של חיבור לעצמך
זה יכול להיות כוס תה עם שקט. נשימה מודעת. חיבוק עצמי. מבט במראה ולחישה: "אני איתך. אני רואה אותך."
אלה פעולות קטנות עם השפעה גדולה - הן מלמדות את המערכת שלך שאפשר להיות איתך, גם כשכואב.
5. תתני לרגש תנועה, לא ניתוח
במקום לחשוב למה זה קרה לי - תני לגוף לזוז.
תנועה רכה, שחרור קול, בכי, הליכה, ציור, שירה - כל מה שמעביר את הרגש מתוכך החוצה, בלי מילים.
6. תתחילי לדבר אמת - לאט, בזהירות, מול אנשים בטוחים
תנסי להגיד משפט אחד ביום שהוא אמיתי עבורך.
גם אם זה רק: "אני מרגישה מוצפת." או "אני לא בטוחה מה אני צריכה עכשיו, אבל אני כאן."
כל משפט כזה הוא סדק בקיר - שמזמין אור ואהבה.
זכרי: את לא לבד. את לא מקולקלת. את לא צריכה להתנצל על הרגש שלך.
השתקה רגשית לא נבנתה ביום -וגם לא מתפרקת ביום.
אבל כל צעד קטן פנימה - הוא ריפוי גדול.
bottom of page