לא צריך להעמיס עליו עוד ידע, עוד חוקים, עוד דעות סותרות.

צריך לתת לו את מה שהוא באמת מבקש:

פשטות. אמת. הקשבה. אהבה. מרחב נשימה.

כל גוף שונה.

כל אדם שונה.

הנשמה שוכנת בגוף, לא באותם התנאים, לא באותם רגשות, לא באותו זמן.

מה שטוב לאחד יכול להזיק לאחר. מה שמרפא אותי – לא בהכרח ירפא אותך.

ההבדלים בינינו לא טעות — הם חכמה.

וזה נכון גם לריפוי. גם לתזונה. גם לתנועה. גם לרגש.

יותר ויותר אני מבינה:

ריפוי אמיתי לא מתחיל בראש.

הוא לא מתחיל ב"מה אני צריכה לעשות", אלא ב"מה אני מרגישה עכשיו".

והגוף מדבר איתי. בלחישות. בתחושות. בסימנים. לא כדי שאשתיק אותו — אלא כדי שאקשיב לו.

אולי זה המפתח של התקופה הזו:

פחות לדעת. יותר להרגיש. יותר להיות.

לא לדעת מה נכון.

להרגיש מה נכון עבורי.

לא לרוץ אחרי שיטה.

אלא לנוח בתוך עצמי.

לתת לגוף את מה שהוא באמת צריך:

תזונה פשוטה, מים חיים, תנועה עדינה, נשימה עמוקה, שקט, חיבוק, אמת.

לתת לנפש את מה שהיא צריכה:

אישור. הכלה. שחרור. חופש. קבלה.

אולי הגיע הזמן שנפסיק להתווכח מה "נכון".

ונתחיל לשאול מה חי בי עכשיו.

מה הגוף מספר לי. מה הוא מבקש.

מה מרגיש מדויק — דווקא לי, דווקא עכשיו.

אני כאן כדי להזכיר את זה — לי, ולכל מי שצריכה לשמוע:

הגוף לא שייך לאף שיטה. הוא שייך לך.