ובתוך השתיקה הזו, התחלתי להקשיב.

לא רק למה שנעים. גם למה שכואב.

לרמזים הדקים של החלומות.

לשפה של הגוף.

למסרים שהגיעו מ"מקומות אחרים", ולחלקים בי שפעם פחדתי לשמוע.

בהתחלה – לא הבנתי מה עובר עליי.

היו רגעים של בלבול, כאבים לא מוסברים, תחושת תלישות – כאילו אני כבר לא שייכת לעולם הישן, אבל עוד לא נחתתי במלואי בעולם החדש.

רק מאוחר יותר הבנתי: זה תהליך. אני לא לבד.

עוד ועוד אנשים סביבי התחילו לדבר באותה שפה:

שפה של התעוררות, של ריפוי, של געגוע עמוק לאמת הפנימית שלנו.

מגשרת עולמות

אם יש דרך אחת לתאר את מה שאני עושה – זו תהיה היא:

אני מגשרת בין עולמות:

-בין הגוף לנשמה.

-בין הסימפטום הפיזי – למסר העמוק שהוא מביא איתו.

-בין כאב – ליכולת לצמוח דרכו.

-בין עולמות של תודעה, אנרגיה, רגש וחומר –

לשפה פשוטה, נגישה, שמחזירה את הכוח לריפוי פנימי.

מתוך המסע האישי – נולד רצון לשתף

כשהתהליך הזה התחיל – לא היה לי מושג מה עובר עליי.

לא היו מדריכים, לא מילים שיכלו להכיל את מה שהרגשתי, לא הסברים שנגעו באמת.

הייתי צריכה לצעוד דרך ארוכה – של חקירה, חוויה, הבנה והתנסות – כדי להתחיל לפענח את הדרך.

בזכות זה – נולד בי רצון עמוק להנגיש את הידע.

לא ממקום של "מומחית", אלא כאחות לדרך, כמישהי שכבר עברה דרך השער, ונשארת בו –

כדי להדליק אורות לאחרים.

 למה נולד האתר הזה?

כי ידעתי שהשפה הזו – שפת הנשמה, שפת הריפוי, שפת ההתעוררות –

זקוקה למרחב בטוח.

למקום שבו אפשר להרגיש בלי להתבייש, לשאול בלי לפחד, להתחיל להבין בלי למהר לתשובות.

האתר הזה הוא שער.

הקלפים שיצרתי – הם מפתחות.

כל כלי, כל מילת השראה – הם גשר קטן לעולם פנימי עשיר, שלם ומופלא.

זה מרחב לאנשים שמרגישים "בין עולמות",

שיודעים עמוק בלב שיש דרך אחרת – רכה יותר, כנה יותר, אמיתית יותר –

לחיות, להרגיש, לרפא.

אם גם את.ה במסע – דע.י שלא צריך לעבור אותו לבד.

אני כאן, עם הלב שלי, עם הכלים שיצרתי, עם השפה שהתגלתה לי לאורך הדרך –

כדי להזכיר: יש דרך. והיא כבר בתוכך.