כל גל של כאב, כל נפיחות שמופיעה ונעלמת, כל סימן קטן של תנועה בגוף –

הם כולם חלק מתהליך של ריפוי עמוק, אורגני, מדויק.

זה הגוף אומר:

"אני לא קורס. אני מנקה."

זה הלב לוחש:

"אני כבר לא צריכה לסבול כדי להשתחרר."

זה הרוח מזכירה:

"את לא מי שהיית פעם. את מתהווה מחדש."

 אולי אנחנו לא תמיד רואות את הריפוי כשהוא קורה.

אבל הוא שם. בתאים. בתדרים. בפנים.

והשאלה האמיתית היא לא "מתי זה ייגמר"

אלא —

האם אני מסכימה לתת אמון בגוף שלי? בנשמה שלי? בתהליך?

כי כשאני נושמת,

ומסכימה להרפות,

אני מגלה שיש בי כוחות שלא ידעתי שקיימים.

והשחרור הזה שאני חווה – הוא לא רק שלי.

הוא של דורות שלמים.

הוא של נשמה שזוכרת.

אז אם את שם, בתהליך – עייפה, מתמודדת, מחכה —

דעי: זה לא הסוף. זו הלידה מחדש.